גואה
גואה בסוף שנות ה-90
הבן שלי התחיל לפני חודשיים תיכון. הוא לא אוהב את בית הספר החדש. הוא כמעט ולא הלך בשבועיים האחרונים ללימודים ואני דואגת.
אני מנסה לחשוב על עצמי כנערה בתקופות מורכבות ונזכרת בשירות הצבאי. לא אהבתי את הבסיס שלי. הרגשתי כלואה, למרות המרחבים של רמת הגולן מסביב. עשיתי הכל כדי לנסות לצאת משם. בסופו של דבר, כשהגיעה ההזדמנות לצאת לקצונה ולעבור מקום, החלטתי להשאר. ברגע שקיבלתי את ההחלטה להישאר הכל נעשה פשוט יותר. הכרתי אנשים נחמדים וסיימתי את השירות עם חיוך על הפנים.
אני מספרת לבן שלי על השינוי שעברתי בצבא. אני נותנת לו אפשרות לשינוי בתקווה שיבחר להישאר. מהרבה בחינות הוא במקום הנכון, לדעתי. אני מקווה שיקבל את ההחלטה הנכונה.
אחד הדברים ש"החזיקו" אותי בצבא היתה הידיעה שבסופו של דבר הוא יגמר ואצא ל"טיול הגדול". כל החדר שלי היה מלא במפות. גיליונות מסע אחר היו פזורים סביבי. חיכיתי לרגע שאטוס עם כרטיס טיסה הלוך.
טסתי בינואר 98 עם חברתי טליה. ברגע האחרון גם תומר הצטרף. כרטיס טיסה בכיוון אחד למומבאי שבהודו. משם מונית ישירות לגואה. כשהגענו להודו הייתי בהלם. לא האמנתי שזה המקום שחלמתי עליו כל כך הרבה זמן. ריח חריף באוויר, מליוני אנשים, הכל מסביב נראה מלוכלך. לא אשכח את החזיר שהציץ לי מתוך שירותי הבול פגיעה.
מזל שהחופים בגואה כל כך יפים. התחלנו להכיר עוד אנשים ולפגוש חברים מהארץ. שכרנו בית לא רחוק מהים, גרנו בו 8 אנשים. בבקרים בילינו בחופים, בערבים יצאנו למסיבות. כבר שכחתי את השירות הצבאי, הרגשנו לרגע מאושרים. אבל מהר מאוד ידעתי שזה לא אמיתי עבורי. זה לא מה שחלמתי עליו שבועות וחודשים. שבועיים לאחר מכן עזבנו את גואה. מאז לא חזרתי אליה. להודו כן, פעמיים נוספות.
בהודו אני מרגישה בבית. המדינה הזאת שבתה את ליבי. כל החושים שלי גדלים בה ומתעצמים. הניגודיות בה משגעת. ביקור בה הוא תמיד חוויה חזקה ומשמעותית. אני יודעת שכדי לחזור אליה אני צריכה להיות מוכנה להרפתקאה. גם טיול של שבועיים בהודו, במקומות הכי מפנקים זה בעיני מסע.
אחותי חזרה לפני שבוע מגואה. התמונות ששלחה, בשילוב הטיסות הישירות של ארקיע לגואה, התחילו לעורר בי רצון לביקור נוסף במדינה.
האם לחזור לגואה?? החלטתי לכתוב על חוויותיה של אחותי וניתן למילים ולזמן להחליט.
הודו בסוף שנות ה-90
גואה
כשמטיילים בהודו מבינים שיש הבדלים בין גואה לשאר המדינה. גואה היא המדינה העשירה בהודו. מדינה עם 101 ק"מ של חופים יפיפיים המושכים תיירים מכל העולם ומכל הסוגים. עיקר הפרנסה של התושבים היא מהתיירות וכמעט ולא תראו בה עוני ודלות האופייניים להודו. בגואה רואים סממנים פורטוגזים אשר שלטו בה במשך 450 שנה. לעומת שאר המדינה, שבה שלטו האנגלים. את ההשפעה רואים בסגנון הבניה הפורטוגזי ואחוז הנוצרים הגבוה באופן יחסי.
הגעה והתניידות בגואה
הטיסות הישירות של ארקיע להודו בהחלט מקלות על ההגעה. הן אורכות כ-7.5 שעות. העלות, נכון להיום, בסביבות ה-550 דולר הלוך חזור כולל מזוודה. מנמל התעופה בגואה, הנמצא בעיר הבירה Panji המרחק לחופים הפופולרים אורך כשעתיים.
ההתניידות בתוך גואה היא במוניות או ריקשות. נסיעה באטובוסים מקומיים מסורבלת יותר. למרות הסירבול מומלץ להתנסות בחוויה מקומית אוטנטית ושונה.
רבים מהמבקרים בגואה שוכרים אופנועים או טוסטוסים להשלים את תחושת החופש האין סופי. כשעשינו זאת בסוף שנות ה-90 זה נראה הכי פשוט והגיוני. כיום אני לא בטוחה שאעשה זאת שוב, אבל מי יודע?! אולי אתגבר על הפחד שבראשי.
על מנת להכנס למדינה יש צורך להצטייד מראש בויזה. ישנה אפשרות להנפיק את הויזה אינטרנטית. עלות הויזה לתקופה של חודש היא 229 ש"ח ולתקופה של שנה 289 ש"ח. היא מגיעה תוך 3-4 ימים למייל. מדפיסים אותה ושומריה עליה כל הטיול.
החופים של גואה
בסוף שנות ה-90 מקור המשיכה הגדול לגואה היו המסיבות הידועות. כמובן ששהיינו גם בחופים ולא היה יום שלא הלכנו לצפות בשקיעות הנפלאות. אבל רוב ההתנהלות היתה סביב המסיבה שהיתה או המסיבה שתהיה. אי אפשר להגיד שלא נהנתי במסיבות, אבל היום זה ברור לי שהייתי מאוד צעירה והלכתי אחרי הסובבים אותי.
סצנת המסיבות כיום כמעט ונעלמה. החופים שהיו פופלרים בזמנו, חוף ואגטור ואנג'ונה, פחות נפוצים בקרב המטיילים. רוב התיירים מתמקדים בחופים באזור ארמבול ופלולם.
חוף ארמבול Arambol
ארמבול הוא אחד מהחופים הצפוניים של גואה. חוף שקט, רחב ויפה. לאורך החוף ישנן מסעדות וגסט האוסים ללינה. חלק מהגסט האוסים יושבים על הצוק הצפוני לחוף. אם תעברו את הצוק תגיעו לאגם של מים מתוקים. האגם מגיע כמעט עד הים ורק רצועה צרה מפרידה בינו ובין המים המלוחים. את האגם עוטפים ג'ונגלים המזמינים לטיולים.
אחותי הגיעה לארמבול בסוף ספטמבר, אחרי עונת מונסנים שפקדה את האזור. רוב המסעדות והגסט האוסים היו הרוסים או בשיפוצים. לאחר 3 ימים היא עזבה. בעונת התיירות, המתחילה באוקטובר, אני בטוחה שהכל יהיה מוכן לתיירים המגיעים מכל העולם.
הגעה משדה התעופה בפאנאג'י: כשעתיים במונית או 4 אוטובוסים (פחות מומלץ).
חוף פאלולם Palolem
חוף פאלולם נחשב לאחד החופים היפים בגואה. חול לבן ועצי קוקוס מסביב. הוא גם אחד החופים הנעימים והשקטים. מכיוון שיושב על מפרץ אין בו הרבה גלים. ולכן מתאים מאוד למשפחות עם ילדים. לאורך החוף תמצאו מסעדות ובקתות ללינה במחירים יחסית גבוהים, ככל שתתרחקו המחירים ירדו. ברחוב המקביל לחוף מתקיים שוק הפועל לאורך כל השבוע. ביחס למקומות אחרים בהודו המחירים בו יקרים.
מבחינת אחותי שיא הטיול בפאלולם, היה חתירה בגלשן SUP בזמן השקיעה. מכל עבר קיפצו סביבה דולפינים וזו היתה חוויה בלתי רגילה.
ניתן להכנס לים עם קייק בעלות של 200 רופי לשעה או SUP בעלות של 800 רופי לשעה.
אפשרות נוספת היא לצאת לשייט מאורגן של מספר שעות באזור. במהלכו יש לכם סיכוי לצפות בדולפינים. העלות היא 2500 רופי לאדם.
חוף פאטנם Patnem
הליכה של כ-10 דקות לכיוון דרום מחוף פאלולם, תביא אתכם לחוף שקט במיוחד הנקרא פאטנם. החוף, בדומה לפאלולם, עטוף בעצי קוקוס והחול הוא לבן. גן עדן הודי נפלא.
מקלט חיות הבר Cotigao
אם רוצים לגוון את השהייה בחופים ניתן לנסוע ליום טיול ב-Cotigao Wildlife Sanctuary. במקום ישנו יער עם עצים גבוהים במיוחד וצמחיה מאוד מיוחדת. שבילים מסודרים להליכה, שדות אורז ומפלים. באמצע היער, מעל אגם קטן, הקימו בית עץ. אפשר לשבת בו ולהמתין לבעלי החיים שבאים לשתות מהאגם. הזמנים הטובים ביותר לעשות זאת הם לפנות בוקר או בזמן השקיעה.
לשמורה אפשר להגיע בריקשה, רכב או אופנוע. אחותי בטעות וברגע של הסחפות אחרי גרמני רכבה אליה באופניים. היא לא ידעה שהרכיבה הלוך-חזור אורכת 70 ק"מ וחזרה עם כאבים בישבן. ההרפתקאה הזאת מומלצת רק למי שבכושר המתאים ומוכן למסע רציני.
העיר Margao
כשעה נסיעה מפאלולם נמצאת העיר Margao. עיר יפה שגם בה ניקרת ההשפעה הפורטוגזית. קיימים בה מספר פארקים עירוניים מטופחים ואווירה שונה מהחופים. אפשר לראות בה סרט בוליוודי או לעשות קניות בחנויות הקטנות.
השוק באנג'ונה
בכל יום רביעי מתקיים באנג'ונה, הנמצאת כשעה מארמבול שוק גדול מאוד. בשוק תמצאו תבלינים, בגדים, תיקים, כובעים ושלל מציאות האופייניות להודו.
האם אסע שוב לגואה?
זאת שאלה רחבה מבחינתי. אני שואלת את עצמי האם לחזור למקומות בהם ביקרתי בעבר? הודו מדינה גדולה ויש חלקים נרחבים ממנה שעדיין לא ראיתי. הסקרנות שלי למקומות חדשים גדולה מאוד. מצד שני כשאני חושבת על טיול עם הילדים, גואה היא יעד נפלא. הטיסות הישירות בהחלט גורמות לי לרצות לחזור אליה. אני בטוחה שהילדים יהנו מהחופים, האנשים והאוכל המצויין. ואני אהנה לראות אותם לומדים את התרבות ההודית המעניינת והשונה. אני יודעת שבגואה הבן שלי לא ישאר בחדר ויצא בשמחה כל יום ללמוד משהו חדש בחוף.
חברי הבלוגרים שכתבו על גואה
גואה עם ילדים מתוך הבלוג רואה עולם.
זה זמן גואה מתוך הבלוג מסוף כרמלית.
ללמוד תוך כדי תנועה, מתייחס גם לבנך ולהחלטות שלך בזמן הצבא, וגם לעכוזה של אחותך 🙂
יופי של פוסט, אחר ומיוחד. אהבתי מאד
אכן ניני, כל החיים הם למידה. כתיבה על מקום שטיילתי בו לפני יותר מ-20 שנה משקף בצורה ברורה את המסע של החיים. את השינויים שעוברים והדיוק שאנו יוצרים
הודו נהדרת וגם גואה. הייתי בפעם היחידה בגואה לפני 26 שנים ואחרי "הפסקה" של 24 שנים חזרתי להודו. לדרום הודו אבל בגואה עוד לא ביקרתי שוב. אני מוציאה מסעות נשים להודו (בדיוק כמו שכתבת… גם שבועיים זה מסע) ובכל פעם נפעמת מחדש. יוצאת שוב בקרוב… אולי אתן קפיצה לגואה הפעם 🙂 יופי של פוסט!
תודה גלית. אני עוקבת אחרי הטיולים שלכן. חושבת לעצמי שגם לי אולי יהיה מתאים פעם ללוות פעם מסע להודו. תודה על התגובה
גרמת לי להתגעגע למקום היפייפה הזה. הודו היא אחת ויחידה❤
עדין לא הייתי בהודו. לאחרונה מתחילה לחשוב עליה, גם בגלל הטיסות, גם בגללי.. אם אסע מאמינה שגואה תכלל במסלול. תודה ענת על המידע