סיני
המקום בו הכל התחיל
את החיים שלי אפשר לחלק לשניים, לפני הנסיעה ההיא לסיני ולאחריה. זה היה כשהייתי בת 21, ירדתי לסיני עם שלוש חברותי הטובות ביותר. זו לא היתה הנסיעה הראשונה. הנסיעה העשירית, אולי יותר. באותה תקופה לא ספרנו, לא חשבנו שדברים כך ישתנו. פשוט ירדנו בכל הזדמנות שהיתה, למקום האהוב עלינו ביותר בעולם.
זה היה בחודש ינואר 1998. עשרה ימים בלבד לפני שטסתי להודו לטיול הגדול של אחרי הצבא. אין הרבה תיירים בחודש ינואר בסיני. למרות שזה יעד נפלא בחורף. הוא הגיע יחד עם אחותו ועם תייר נוסף שפגשו בגבול. גבר יפה תואר, עם לוק אירופאי וסטייל אמריקאי (בדיוק חזר מארצות הברית). שיחקנו שש-בש במסעדה על החוף. הוא הזמין אותי לטיול לדיונה בדיוק כמו שאני אוהבת. אני פתרתי חידת הגיון מסובכת במהירות והוא התלהב.
הוא החליט להצטרף אליי להודו. טיילנו יחד שלושה חודשים והוא חזר לעבוד בארצות הברית. המשכתי בלעדיו אבל הגעגועים גברו ואחרי שלושה חודשים נוספים נסעתי לצד השני של העולם. טסתי מניו דלהי לניו יורק, מתרבות אחד לתרבות שונה לחלוטין. הריח של הודו שדבק בבגדי לא הרתיע אותו. עבדנו יחד באוטו גלידה בלאס וגאס וכשהיה מספיק כסף בכיסנו טסנו ליהונסבורג. טיילנו בטרמפים ותחבורה ציבורית מדרום אפריקה ועד קניה. בלי טלפונים, בלי אינטרנט, בלי לפגוש ישראלים. בהזדמנות אכתוב על הטיול ההרפתקני הזה.
מאז, כמו שאתם בטח מבינים, אנו יחד. חזרנו לארץ, למדנו, הקמנו בית ומשפחה. חולקים יחד את היומיום, הארועים המיוחדים ואת הרגעים הקשים. אני יודעת שלא הייתי יכולה לקדם את כל העשייה החברתית שלי ללא האהבה והתמיכה של תומר. בזכות היציבות שלו, ההגיון הבריא, היכולת לפשט דברים ולקחת אותם בקלות אני מרגישה בטחון ועוצמה. בזכות ההומור שלו הגורם לי לצחוק בכל ערב נשארתי גם שמחה.
21 שנים לאחר מכן
הגענו בדיוק לאותו החוף שבו נפגשנו. המצב בסיני השתנה מאז שהיינו צעירים. ההתרעות של משרד הביטחון הכניסו בנו פחד. כמעט ולא נסענו לסיני במהלך השנים, במיוחד לאור העובדה שהיינו עם ילדים צעירים. אני כותבת את המילים האלו ונכנסת לעצבות. מעציב אותי מאוד המצב המדיני שלנו. מעציב אותי לשמוע ולראות מה עובר על השכנים שלנו. הנסיעה לסיני היתה טובה מאוד עבורנו אבל אי אפשר היה שלא לחשוב על כל הדברים שהשתנו.
טראבין
חוף טראבין נמצא כ-60 ק"מ ממסוף טאבה. חזרנו לחוף הזה בעקבות המלצה על מלון פשוט ונעים. רצינו הפעם לישון בחדרים ולא בחושות. אך עדיין לחוש את השקט והפשטות של סיני שאנחנו כל כך אוהבים. המלון Nakhil inn מספק את כל מה שצריך כדי להכנס לאווירה של סיני ומתאים במיוחד כשמגיעים עם ילדים. כל האנשים העובדים במלון ומנהל המקום סמאר נחמדים בצורה בלתי רגילה. יש למקום סירות, משחקים ואפילו נעלי חוף עבור האורחים.
החוף בטראבין צר וארוך. המים היו קרירים בחודש נובמבר. לשמחתנו הגענו עם חליפות גלישה וכל בוקר נכנסנו לשנרקל בריף היפה שמולו. אין ספק שהמקום מלא בקסם. אולם אם תצאו משטח המלון, תגלו שרוב מקומות הלינה האחרים אינם פעילים, חלקם ממש הרוסים. גם החנויות הקטנות שמכרו מיצים או בגדים כבר אינן פעילות.
הדיונה נשארה, הכלבים הרבים המצטרפים לכל טיול נשארו. והחשובים ביותר אלו הם תושבי המקום, בעלי סבר הפנים הנעים, שעדיין מחכים לכם ולי. אני מאוד מקווה שהמקום יחזור לשגשג ויאפשר לכל התושבים להתפרנס בכבוד ולתיירים להנות מכל הטוב.
החצר האחורית
הגענו לנפוש בסיני בזמן לימודים. בחופשות סיני מתמלאת ילדים, אולם הפעם שלנו היה הילד היחיד במלון. לשמחתו הוא הכיר את עבדו וחברו המתגוררים בכפר נואיבה שמאחורי המלון. בכל יום החברות ביניהם התחזקה וביום האחרון שאלנו את עבדו אם הוא רוצה לעשות לנו סיור בכפר. עבדו מאוד שמח ולקח אותנו למכולת ולבית הוריו. זה היה ביקור מאוד מיוחד. אמו ואחיו שאינם מתעסקים עם תיירים אינם יודעים אנגלית או עברית. הם הזמינו אותנו לשבת בחדר האורחים על שטיח שבמרכזו מתקן לגחלים. על הגחלים כבר עמד קנקן התה. שוחחנו קלות בעזרת תרגומו של עבדו. ראינו את הפשטות שבה הם חיים. התרנגולות המסתובבות בחצר והבכר השחור שבו מטפלים, כי אמו נפלה בהרים.
שוק נואיבה
באחד הערבים סמאר לקח אותנו בג'יפ שלו לסיבוב בנואיבה. סיפר לנו על המקום, הראה לנו את המושב לשעבר 'נביעות'. סיפר על הבתים בהם התגוררו ישראלים במהלך שנות ה-70. ושיבח את החקלאות הענפה שהישראלים פיתחו במקום. מעל ל-80 דונם של ירקות ופירות סובטרופים. לצערו אין לחקלאות הזאת המשכיות כיום וזה באמת ממש חבל.
בסוף הסיור ירדנו בשוק נואיבה הקטן. אכלנו במסעדת ד"ר שיש קבב הטעימה. נכנסנו לחנויות העמוסות במזכרות וחפצי נוי. שוטטנו בין המבנים המתפוררים וריחות הנרגילה המוכרים. אני אוהבת מקומות כאלו שכמעט ולא משתנים עם השנים.
המקום שאליו תמיד ארצה לחזור
נזכרתי בטיול הזה למה אני כל כך אוהבת את סיני. זה לא רק החופים הנהדרים, השנרקולים, ההרים האדומים והאוכל הנפלא. זה לא רק שלזמן שם יש משמעות אחרת ומיום ליום נכנסים לקצב שונה של החיים. האנשים בסיני הם אלו שעושים עבורי את הנסיעות לכה חוויתיות. עדיין לא גיליתי עוד מקום כזה בעולם שבו האינטרקציה עם המקומיים היא כל כך חזקה וחמה. אני מאוד מקווה שהתחושה הזאת לא תשתנה וסיני תמשיך להיות חלק מחיינו.
ענת, פוסט מרגש. חרשתי את סיני לאורך, לרוחב וגם קצת באלכסונים כשהייתי בגיל צבא. שרתתי שם וטיילתי בחופשות. מאז הפינוי, לא שבתי למקום הקסום הזה. מקווה שעוד אשוב.
אני גם מקווה בשבילך. זה אכן מקום עם הרבה קסם.
איזה סיפור רומנטי, בדיוק כמו שאני אוהבת…ולא השתניתם בכלל…פוסט מקסים ביותר. ואם כבר נוסטלגיה – אז היעד הראשון שנסעתי אליו עם עמרי, בן זוגי, היה סיני, נסענו לשם שבועים אחרי שהכרנו..וזה היה לפני 25 שנה…:-)
תודה מיכל, נשמע שגם לך היה רומנטי הביקור בסיני. שבועיים אחרי ההכרות זו רומנטיקה במיטבה.
פוסט מקסים של געגוע. גם אני בתור צעירה נסעתי רבות, ואחכ אפילו נסענו פעם עם הילדים כשהיו קטנים מאוד לנואיבה, אבל מאז לא חזרתי. עדין לא מצליחה להאמין שירגיש שם רגועה מספיק כדי להינות. מקווה מאוד להתגבר על התחושה הזאת. סיפורים כמו שלך מחזקים.
אחד המקומות שאני חוששת לנסוע אליהם בגלל ההתרעות. אבל אולי בזכות הפוסט שלך אאזור אומץ…
אני מבינה אותך. גם אני חששתי במשך הרבה שנים. וגם אחרי הביקור הנוכחי, למרות שלא חששתי בו בכלל אני מרגישה שהחששות קימות.
פוסט שכולו אהבה. מהמילה הראשונה ועד האחרונה שבו.
כנערה ביקרתי בסיני, בנואבה, בשארם ונמשכתי לפשטות.
דרך המילים שלך, חזרתי לרגעים אל אותן התחושות.
תודה.
תודה רבה ניני. משיכה לפשטות היא לגמרי אני
לא יצא עד היום להגיע רק לביקור קצר בסיני.
ממש מקווה שיצא לי בקרוב ל"חרוש" את סיני בעקבותייך.
תודה שיר ים. מאחלת לך הרבה ביקורים בחצי האי
פוסט רגיש ומקסים, טיילתי בסיני הרבה פעמים בילדותי עם הורי, מאז חזרתי לשם רק פעם אחת אבל זה לא הרגיש אותו הדבר ועכשיו גם לא מרגיש בטוח. כיף להיזכר במראות דרך העיניים והתמונות שלך
תודה ענבל. נפלא שזכית לטייל עם הוריך בסיני. מקווה שיגיע יום וכולנו נרגיש בטחון מלא לנסוע שוב לסיני
ענת, איזה עבר הרפתקני ואיזה סיפור אהבה יפה. לבושתי, לא הייתי מעולם בסיני וככל הנראה לא אהיה, אבל מה שאת מתארת זה בדיוק מה שאני אוהבת. את הנוף המדברי והחיבור החם למקומיים.
מקווה בשביל כולם וגם בשבילך שהמצב הבטחוני ישתנה ונוכל לנסוע בשקט למקום הנפלא הזה
אהבה